בעיות בהתנהגות של חיות מחמד

כ-10 מיליון כלבים וחתולים מגיעים להמתת חסד מדי שנה בארה"ב בבתי המחסה לחיות! רבים אחרים ננטשים בבתי המחסה בגלל בעיות התנהגות. מעריכים כי באירופה 50% מהכלבים מתחת לגיל שנתיים, עוברים המתת חסד בגלל בעיות התנהגות. מרביתם אחרי שעברו מסע ארוך (נטישה, בעלים רבים...) שהסתיים בבית המחסה. שלב ראשון: מקומה של פתולוגיה התנהגותית בחיי היום יום. בשלב ראשוני זה, נדון במקום המיוחד שתופסת הפתולוגיה ההתנהגותית במרפאה הוטרינרית והגישה הטיפולית המקורית בתחום זה. המאמרים הבאים יתארו, באמצעות אירועים שהתרחשו במרפאות את הפתולוגיות העיקריות הרציניות בהן נתקלים הוטרינרים בחיי היום יום שלהם במרפאה. במרפאות הוטרינריות, כ- 15% מהמתות החסד מכל הגילאים הן בגלל בעיות התנהגות כלבים. המתות החסד על ידי הבעלים הן הרבה יותר קשות מאלו הנעשות באמצעות אנשי מקצוע, המתבצעות ללא סבל ותחושת האשמה של הבעלים על כי לא עשו כל שביכולתם כדי לדאוג לכך שלא יסבלו היא גדולה ביותר. לעיתים, הבעלים נוטלים אחריות ואינם שוקלים נטישה או המתת חסד, ואז בעיות התנהגות הופכות לגיהינום אמיתי. בתים הרוסים, ספות מטונפות, חוסר יכולת לצאת החוצה בערב בגלל איומי השכנים, אי יכולת לארח חברים עקב מתח וחרדה בהם שרויים הבעלים, הגבלת טיולים לכדי  מינימום בגלל חרדות רחוב, התנהגות תוקפנית כלפי בני מינם או כלפי הבעלים שמוצאים עצמם נגררים אחרי בולדוזרים אמיתיים. ולבסוף, לאחר ניסיון אומלל שנבע מהתנהגות קשה של חית המחמד שלהם, מעטים האנשים שייאותו לרכוש פעם נוספת חיית מחמד. רווחת בעל החיים ובעליו, בטיחות האזרחים, כבוד לשכנים: כל אלה דורשים מהווטרינר מעורבות בבעיות התנהגות. לעיתים קרובות הבעלים אינו מודע לאפשרות שווטרינר יכול להציע לו פתרונות יעילים. הוא יפנה למאלף, המיומן בחינוך של כלב "נורמאלי", ואינו מסוגל לפתור בשיטות למידה קלאסיות את הפחדים, החרדות או תסמונות הניוון הסנילי. נוכחנו לדעת, כי לרוב הפתולוגיה ההתנהגותית משתלבת עם בעיות רפואיות (חוסר איזון הורמונאלי, כאבים, גידולים...). רק הווטרינר בכל המרכיבים ולהבטיח הצלחה טיפולית. אי לכך, הווטרינר יישאר תמיד בעל המקצוע עימו עדיף להתייעץ במגוון רחב של בעיות. לכך קיימת חשיבות רבה ביותר לפיתוח המרפאה הפרטית. בסופו של דבר, כלב המגלה הפרעות התנהגותיות וגורם לתופעות מזיקות במובן הרחב של המילה, ושקשה לתקשר איתו, יעבור המתת חסד כשתתגלה אצלו פתולוגיה גופנית כרונית או במקרה שקרתה לו תאונה והטיפול בו יהיה יקר מדי (מתוך תירוץ "דוקטור, אני לא רוצה שהוא יסבול"). לעומת זאת, יחסים הרמוניים ומעשירים יעודדו את הבעלים "לעשות הכול" כדי לטפל בחיה. הכלב ייצא נשכר מקבלת הטיפול המסור והווטרינר ירוויח ישירות מהיחסים האיכותיים שהשכיל לבנות במסגרת טיפול מונע או טיפול בבעיה מסוימת. בהתאם למיומנותו של הווטרינר, נהייתו אחר שיטת אילוף זו או אחרת והזמן שיוכל להקדיש לכך - פגישות הייעוץ הקשורות להתנהגות הן ארוכות ותובעות ותובעות מעקב קפדני ביותר - הוא יוכל לבחור אם להמשיך ולטפל במקרה או להפנותו למומחה לבעיות התנהגות. דו שיח פורה בין הווטרינר המפנה למומחה, יבהיר ללקוח כי הווטרינר משתדל לפתור את הבעיה על ידי תיווך בינו לבין המומחה לבעיות התנהגות, כשטובתם של הכלב ובעליו מול עיניו. תסמינים עיקריים בהם נתקלים בפתולוגיה התנהגותית: לפני שניגש לטיפול במקור ההפרעות שמפתחות חיות המחמד שלנו, נבחן את התסמינים העיקריים בהם נתקלים בפתולוגיה ההתנהגותית והמשמשים לעיתים תכופת עילה לייעוץ. תסמינים אלה אינם משמשים בשום פנים ואופן אבחנה ותהיה זו אשליה ואפילו סכנה לטפל בהם מבלי למקם אותם בהקשר הרחב יותר. כפי שאיננו יכולים לקוות לרפא שלשול כרוני מבלי לחקור את הסיבות למחלה... מספר דוגמאות.... "פאקו", כלב לברדור זכר בן שבע, הובא לייעוץ מכיוון שמאז שנולדה ילדה קטנה, שכעת כבר בת שנה ומקרטעת בכל הבית, הוא החל לנהום בכל פעם שהיא מתקרבת. מכיוון שלא רצו לקחת כל סיכון תהו ההורים בלב כבד אם יהיה צורך להביא את הכלב, שהם אוהבים כל כך להמתת חסד. "אולק" כלב תחש בן שנתיים בעל שיער נוקשה, הובא לייעוץ מכיוון שכבר נשך מספר פעמים את כל בני המשפחה: לעיתים הוא לא סובל שמתבוננים בו, מדברים אליו שלא לדבר על להתקרב אליו. הוא  נדרך בנוקשות, נוהם, אישוניו מתרחבים ואז הוא מזנק על קורבנו ונושך אותו. שאר הזמן הוא מקסים ומתנהג באופן נורמאלי לחלוטין. "ליאנה", רועה בלגית בת שלוש, הופנתה על ידי וטרינר דרמטולוג, בגלל גרד העמיד לסטרואידים. היא קורעת ושורטת, פשוטו כמשמעו, את פרוותה. כל בדיקות העור היו שליליות, הכלבה עברה מבעלים אחד למשנהו. היא נראתה חרדה ביותר, בייחוד לנוכח היעדרו של בעליה החדשים. לעיתים קרובות היא רודפת אחרי זנבה. מאז צעירותה סובלת "קיטי", חתולה סיאמית בת שבע, מהתקרחויות נרחבות. גם לה נערכו בדיקות עור מקיפות שהעלו חרס. החתולה נראית עצובה, אינה משחקת, לעיתים קרובות מסתתרת ומייללת ללא סיבה נראית לעין. "רפסודי", חתולה אירופית בת ארבע, שתמיד שמרה על ניקיונה החלה להשתין לאחרונה בלילה על מיטתו של בעליה ולעשות את צרכיה בארון הקיר. לבעליה נמאס מכך והוא החל לשקול המתת חסד. "ורדי", גולדן רטריבר בן שנתיים, מסרב לצאת לרחוב. לעיתים מפתח התקפי חרדה אמיתיים וכבר פעמיים הפיל את בעליו. הוא כמובן אינו נקי ומתפנה ברגע שהוא שב הביתה. "טופי", רועה גרמני בן שנתיים, אינו סובל בדידות. הוא הרס שתי ספות, חצב חור בקיר והשכנים כבר הביאו עצומה חתומה לבעליו בגלל הנביחות שלו. בעיות התנהגות כלבים נפוצות: • בעיות חינוך: חסר ניקיון, אי ציות, בריחה, התרגשות... • הרס, לכלוך, קולניות, השחתה עצמית בהיעדר הבעלים... • תוקפנות כלפי אנשים (בני משפחה, זרים), כלפי כלבי הבית, או כלבים שפוגשים בחוץ... • פחד מרעשים, ממצבים שונים (הרחוב, כלי רכב) מאנשים, מחתולים. • התנהגות סטריאוטיפית (סחרחורות, תפיסת זבובים). • בעיות עור (גרנולומה בעקבות ליקוק, מציצת צלעות) או בעיות עיכול על רקע של חרדה. • בעיות התנהגות כלבים זקנים (הפרעות שינה, אי שליטה בצרכים)... בעיות נפוצות בחתולים: • תוקפנות כלפי בני אדם (משחקים, תקיפה...) • תוקפנות כלפי חתולים אחרים. • חוסר הרגלי ניקיון של שתן ו/או צואה • התקרחות נרחבת עקב חרדה • רגישות יתר  של חושים • בעיות שינה ויללות קוליות בלילות • פחד מופרז סיווג בעיות ההתנהגות : נביא כאן רק סיווג של הפרעות עיקריות ונסכם בקצרה את הישויות הקליניות אותן נפתח במאמרים הבאים. נמצא לעיתים כי הפרעות שונות קשורות אחת בשנייה, או מתקיימות בו זמנית. ניתן לסווג את בעיות ההתנהגות על פי השלב בחיים בו הן מופיעות: • בעיות של התפתחות מוקדמת • הפרעות המתחילות עם ההתבגרות • הפרעות של גיל הבגרות • הפרעות של גיל הזקנה תוכנית לייעוץ התנהגותי : אחד הקשיים המיוחדים בתחום זה טמון בייעוץ, אשר מצד אחד דורש השקעה של זמן (שעה אחת לפחות) ומצד שני אימוץ שיטות תחקור הדומות לאלו של הפסיכיאטרים. ואכן, אם בעלי חיית המחמד מייצגים את החיה ואת הקשר שלהם אתה, השונה לעיתים מזה של הווטרינר עצמו, זהו נתון שלא ניתן להתעלם ממנו. למשל, אם עבור הבעלים החיה היא כמו ילד והתקשרות היתר מונעת מהחיה להישאר לבדה, לא תהיה בכך כל תועלת אם נבקש מהבעלים ליצור התנתקות? אם יהיה צורך למצוא פתרונות אחרים כדי לבצע את ההתנתקות, אך ורק כדי למנוע חרדה והתפתחות התסמינים כשהבעלים לא נמצאים. איסוף הסימנים יתאפשר אך ורק אם היחסים בין הווטרינר לבין הבעלים בנויים על אמון. בהעדר אמון, הבעלים לא יספקו את המידע החיוני לאבחנה, או יישמו את המלצות הטיפול. שהרי שינויים תמיד כרוכים בכאב... כדי להבטיח שיתוף פעולה בין הווטרינר לבין הבעלים יש להשתמש במספר שיטות מיוחדות (הקשבה פעילה, אהדה...) הייעוץ ההתנהגותי מתחיל תמיד עם בקשתו של הלקוח ועם הקינטיקה של ההפרעה (הופעת הפרעות, התפתחותן, טיפולים, פעולות שננקטו). הייעוץ כולל תמיד בדיקה גופנית של החיה, צפייה יסודית בהתנהגותה וביחסיה עם הבעלים במרפאה הפרטית. לאחר מכן, מתעדים הפרעות גופניות אפשריות של החיה (עיכול, עור,צימאון יתר, השתנת יתר...) העשויות לספק לנו מידע על הפרעות החרדה. נבדוק את התנהגות החיה, הרגלי האכילה שלה, הרגלי המין שלה, השינה שלה, השובבות שלה, מאבקי הכוחות, התנהגותה החוקרת ברחוב, יחסיה עם הסביבה ומנגנוני הלמידה שלה. בעזרת סך התסמינים הללו, אנו יכולים להגיע להשערת האבחנה. האבחנה נשענת על כמה מישורים: מצבה של החיה (חיה "נורמאלית", פחדים, חרדות, פעילות יתר, וכדו') וכן גם הנחות אטיולוגיות (הפרעות בהתפתחות, הפרעות בהיררכיה, הפרעות בתקשורות, הפרעות אורגניות....). במקרה של חשד בפתולוגיה אורגנית, נבקש מהווטרינר המפנה לבצע את הבדיקות המשלימות (בדיקות הורמונאליות, צילומים וכדומה). האבחנה תמיד מלווה בפרוגנוזה (חומרה, סיכונים, אפשרות טיפול, יכולת הבעלים לבצע את הטיפול..). לאחר קביעת האבחנה והפרוגנוזה, מוצעת תכנית טיפול הכוללת טיפול התנהגות ו/או רפואי. אין בכוונתנו לפתח את השלבים הללו במאמר הזה, נעשה זאת במאמר רפואי מיוחד המתייחס לנושא. חיוני ביותר לערוך מעקב. למעשה, אנשים מגיעים אלינו פעמים רבות רק כמוצא אחרון (לפעמים ממש לפני המתת החסד), תופעת לוואי של טיפול רפואי או התנהגותי עשויה לגרום להם לנטות לכיוון המתת החסד. אי לכך, יש ללוותם צעד צעד ולהיות זמניים עבורם (טלפון, דוא"ל, וכדומה), עד לייעוץ הבא שעלול להיות במרחק של חודש מהראשון. סיכום הטיפול ההתנהגותי על ידי וטרינר מקצועי היא מגמה המתרחבת בעולם כולו. גישה זו תמיד מלווה בשיפור רווחתם של החיה ובעליה ושיפור תדמית מקצוע הווטרינריה בעיני הלקוחות התוצאות בדרך כלל משביעות רצון. אי התעמתות  עם סוג זה של פתולוגיה והשארת העניין בידיהם הלא אמונות של אנשים שאינם וטרינרים תהיה טעות חמורה שעלולה לפגוע במקצוע... לכל סוג של פתולוגיה יש כמובן דרך מניעה. בחירה נבונה של בעל החיים, עצות שמקבלים כל העת החל מהחיסון הראשון, השתתפת ב"שיעורים לגידול גורים" שמארגן הווטרינר. כל אלו ניתנים לביצוע בשיתוף עם הווטרינר המטפל.

 

< הבא		קודם >