כלבים על תרופות -התנהגות בתוך בקבוק

מי שמצפה ששימוש בתרופה יהווה פתרון "אינסטנט" לבעיית ההתנהגות של כלבו צפוי להתאכזב: טיפול תרופתי בלבד רק יגרום, לרוב, להקלה זמנית וכאשר יפסיק הכלב לקבל את התרופה, הבעיה תחזור. במקרים אלו יש לזכור כי השימוש בתרופות הוא בלתי נמנע, אך הוא חייב להיות משולב עם טיפול התנהגותי כדי להגיע לפתרון משביע רצון ולזמן ארוך. מהי הפרעת התנהגות? רוב הפרעות ההתנהגות בכלבים הנן הקצנה חריגה של ההתנהגות הנורמאלית האופיינית לגזע ומאובחנות בהקשר בהן הן נעשות. כלומר, התנהגות שחורגת לגמרי מהקשרה תאובחן כהפרעת התנהגות. לדוגמה, כלב שמעולם לא למד ללכת יפה לצד בעליו אלא מושך אותו בהליכה עם רצועה, לא יאובחן כבעל הפרעת התנהגות כיוון שהתנהגותו תחשב כלא נאותה, אך בגבול הנורמה. לעומת זאת, כלב שיזנק ויתקוף את בעליו ללא שום סיבה מיוחדת הנראית לעין וללא התגרות כלשהי מצד בעליו, יאובחן כחריג וכדורש בדיקה יסודית יותר. מהן הפרעות ההתנהגות השכיחות ביותר? הפרעות התנהגות הקשורות לתוקפנות על כל סוגיה, תופעות הקשורות לפחדים וחרדות בכלבים (פחד מזרים, פחד מרעשים, חרדת נטישה וכולי), הפרעות התנהגות הקשורות להרגלים בבית (צרכים, הרס וכולי) והפרעות הקשורות לווקאליות יתר (נבחנות, בכי וכולי).   מתי דרושה התערבות תרופתית?     * כאשר איכות חייו של הכלב נפגעת קשות, כתוצאה מהפרעת ההתנהגות או כאשר נשקלת אפשרות להמיתו כתוצאה מהפרעת התנהגות מסוימת        (כמו תוקפנות קשה).     * כאשר הכלב מסב לעצמו נזק גופני קשה כגון גירוד אובססיבי ואכילת כפות רגליו ואין לכך סיבה פיזיולוגית רפואית כלשהי.     * כאשר כל שאר הטכניקות הביהביוריסטיות (התנהגותיות / אילוף) השיגו תוצאות נמוכות במתן פתרון לבעיה.     * כאשר בעיה נמשכת זמן רב מאוד ואין שום פתרון ממשי באופק. מספר עקרונות חשובים בטיפול תרופתי בבעיות התנהגות הם:    1. אבחנה מדויקת של הבעיה ממנה סובל הכלב. חייבים להכיר את ההיסטוריה הרפואית וההתנהגותית ולבחון את סביבת החיים של בעל החיים.    2. התאמת התרופה המתאימה ביותר לבעיה, כיוון שאין תרופה אחת שמתאימה לכל כלב ולכל בעיה.    3. לזכור שלכל תרופה ישנן תופעות לוואי. חשוב שבעל הכלב יהיה מודע לתופעות של התרופה אותה נוטל כלבו ויהא ערני להופעת סימנים כגון       עייפות מוגברת, שתייה והשתנה מרובים וכן הלאה.    4. עם נטילת רוב התרופות, עוברים מספר שבועות עד לתחילת ההשפעה ולכן אין לצפות לשיפור מיידי במצב הכלב. ישנן כמה קבוצות של תרופות המשמשות אותנו לטיפול בבעיות התנהגות בכלבים. הקבוצות העיקריות הן: tranquilizers : מטשטשים המדכאים פעילות ספונטנית המתרחשת כתגובה לגירויים חיצוניים. חומרים אלו אינם ספציפיים ולכן ישפיעו גם על התנהגותו הנורמלית של הכלב ולא רק על ההפרעות ההתנהגותיות שלו. בשימוש ממושך יהיו להם תופעות לוואי ולכן משתמשים בהם בעיקר באופן נקודתי (כגון לפני מופע זיקוקים, לכלב הסובל מפחד מרעשים). התרופה הנפוצה מקבוצה זאת היא אייספרומזין. benzodiazepines : מרפי שרירים מרכזיים. במינון נמוך הם משמשים כחומר מרגיע ומאפשרים פעילות יומיומית תוך כדי הורדת התרגשות. במינון בינוני הם כבר נוגדי חרדות, ובמינון הגבוה הם היפנוטיים ויגרמו לשינה. נעשה בהם שימוש בעיקר לאירועים ספורדיים כגון פחד מרעמים, זיקוקים וכדומה. כדי שהם יהיו יעילים יש לתת אותם כשעה לפני ההתרחשות ולפני שהחיה מראה סימני התרגשות. התרופה הידועה ביותר מקבוצה זאת היא הוואליום. monamine oxidase inhibitors – MAOI : פועלים על ידי מניעת הפירוק של אמינים שונים במח (דופאמין, נוראפינפרין) ובכך מעלים את רמתם. התוצאה היא עלייה במצב רוח. תרופה לדוגמא היא סלג'ין, המשמשת לטיפול בכלבים מבוגרים עם בעיות קוגנטיביות.  TCA : משמשים באנשים לטיפול בדיכאון, התקפי פאניקה ואובססיות. משפיעים על קולטנים לסרוטונין ונוראפינפרין . נחשבים לחומרים בטוחים מבחינת תופעות לוואי. הם מאוד נפוצים ויעילים לטיפול בבעיות התנהגות כגון גירוד אובססיבי (acral lick dermatitis ), אגרסיביות, חרדת נטישה ועוד. תרופה לדוגמא מקבוצה זאת היא כלומיפרמין (anafranil ). לרוב נצפית השפעה תוך 10-14 יום מתחילת השימוש בתרופה ודרוש טיפול לזמן ארוך. SSRI : קבוצה דומה לקבוצה הקודמת, אך עם ספציפיות גבוהה יותר לסרוטונין. התרופה המפורסמת ביותר מקבוצה זאת היא fluxetine הידועה יותר בתור פרוזאק. תרופות אלה שימושיות מאוד במניעת אגרסיות וכן לטיפול בהתנהגות אובססיבית-קומפלסיבית כגון אנורקסיה, פאניקה, חרדת נטישה ועוד. מאופיינות בזמן ארוך של כ- 3-5 שבועות עד תחילת השפעה ואח"כ דרוש טיפול ארוך טווח. מי מחליט מתי דרושה התערבות תרופתית? החלטה לגבי טיפול תרופתי נעשית על ידי מאלף מומחה או מומחה להתנהגות בעלי חיים, בשיתוף עם הווטרינר המטפל של הכלב ובעל הכלב. מאלף מומחה הוא בעל הניסיון המקצועי הרחב ביותר הנוגע להפרעות התנהגות, והוא יוכל לאבחן במדויק באיזו הפרעה מדובר ולקבוע תוכנית עבודה התנהגותית לשינוי ההתנהגות הבלתי רצויה, תוך מתן הטיפול התרופתי. הווטרינר הוא הסמכות העליונה לגבי מצב בריאותו של הכלב והוא יקבע האם הטיפול התרופתי מתאים לכלב ומהן תופעות הלוואי הצפויות. ואחרון חביב: הבעלים. עליו מוטלת האחריות לנתינת התרופה לכלב וכן השתתפות ותרגול האילוף לשם עיצוב התנהגות הכלב מחדש. חשוב לקבל כלים ברורים למדידת השינויים ההתנהגותיים בכלב, לשם הערכת התקדמותו של הכלב. [המאמר פורסם באתר "כלבים - המדריך המלא" ונכתב על ידי ניר הרמן מאלף כלבים ומומחה להתנהגות בעלי חיים וד"ר עדי ירון, וטרינר.]

 

< הבא		קודם >